הגדרת ''נפקד'' בהתאם לסעיף 1(ב) לחוק נכסי נפקדים 

ע"א 884/04, עזבון המנוח אברהים סאבא בחוס ז"ל ועוד 9 אח' נ' רשות הפיתוח

כבוד השופטים: א' פרוקצ'יה, ע' ארבל, א' רובינשטיין

עו"ד ז' כמאל למערערים; עו"ד ר' גורדין למשיבים

09.03.2006

העובדות:
1. סאבא בחוס ז"ל (להלן: המנוח) היה הבעלים של 2/3 מחלקה 3 בגוש 10465 מאדמות בסמת טבעון. בשנת 1948 לערך עזב המנוח את ישראל ועבר להתגורר בלבנון, שם גר עד לפטירתו בשנת 1957. המערערים 2-10 הינם יורשיו של המנוח בחלקים שונים בהתאם לצו ירושה. ביום 11.4.1953 נמכרו המקרקעין על-ידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים - המשיב, לרשות הפיתוח - המשיבה, ונרשמו בשלמות על-שמה. ביום 18.4.1962 הוציא המשיב תעודת שחרור בהתאם לסעיף 28(א) לחוק נכסי נפקדים, תש"י-1950. בשנת 1998 גילו המערערים לטענתם כי המקרקעין נרשמו בבעלות המשיבה ולפיכך פנו בתביעה לבית המשפט המחוזי על מנת שיצהיר כי המערערים הינם הבעלים של המקרקעין ויורה על רישום הזכויות במקרקעין על שמם. בית המשפט המחוזי בחיפה מחק את תביעתם של המערערים 8-10 מהטעם שלא הוצג ייפוי כוח כדין המייפה את כוחו של המערער 2 לפעול בשמם כפי שנטען. תביעתם של שאר המערערים נדחתה לגופה. בית המשפט קבע כי על המנוח חלה הגדרת "נפקד" בהתאם לסעיף 1(ב) לחוק נכסי נפקדים וכי המקרקעין הינם "נכס נפקד" כהגדרתו בסעיף 1(ה) לחוק. בית המשפט המחוזי ציין כי על-פי סעיף 28(ג) לחוק לאחר מכירת המקרקעין עוברת הבעלות בהן לקונה והתמורה שהתקבלה עבורם הופכת לנכס מוחזק. עוד קבע בית המשפט כי בנו של המנוח, איבראהים, קיבל תמורה זו כפיצוי בגין שחרור המקרקעין, ודחה את הטענה כי איבראהים לא חתם על ההסכם.
2. המערערים מלינים על מחיקת תביעתם של המערערים 8-10. כמו כן הם טוענים כי המנוח לא שהה ברציפות בלבנון וכי מרכז חייו נותר בישראל ולפיכך אינו בגדר "נפקד" על-פי החוק. המשיבים טוענים כי צדק בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי המנוח הינו "נפקד" כהגדרת החוק וכי המקרקעין הינם "נכס נפקד" ולפיכך הוקנו למשיב.

הערעור נדחה.

החלטה:
1. ביהמ"ש קובע כי חלק נכבד מטענותיהם של המערערים הינן עובדתיות ובכגון דא אין ערכאת הערעור, כידוע, נוהגת להתערב.
2. עוד קובע ביהמ"ש כי תביעתם של המערערים 8-10 נמחקה על-ידי בית המשפט המחוזי כדין, מאחר שלא הוצג ייפוי כוח של אותם מערערים לפעול בשמם. באשר ליתר המערערים, בית המשפט המחוזי קבע כי מתקיימים התנאים להגדרתו של המנוח כנפקד בהתאם לסעיף 1(ב)(1)(ii) לחוק נכסי נפקדים.
3. ""נפקד" פירושו - (1) אדם אשר - בכל עת בתוך התקופה שבין 29 בנובמבר 1947) ובין היום בו תפורסם אכרזה, בהתאם לסעיף 9 (ד) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948 2, כי מצב החירום שהוכרז על ידי מועצת המדינה הזמנית ביום י' באייר תש"ח (19 במאי 1948) 3 חדל מהתקיים - היה בעל חוקי של נכס שבשטח ישראל או נהנה ממנו או החזיק בו, בעצמו או על ידי אחר, ובכל עת בתוך התקופה האמורה - (I) היה אזרח או נתין של לבנון, מצרים, סוריה, סעודיה, עבר הירדן, עיראק או תימן, או, (II) נמצא באחת הארצות האלה או בכל חלק של ארץ-ישראל שמחוץ לשטח ישראל..."
4. הצדדים אינם חולקים כי המנוח עזב את הארץ ללבנון בשנת 1948 ובכך מתקיימים בו תנאי הסעיף. כל טענה המיועדת לסתור את ההנחה כי המנוח היה נפקד מוטל נטל הוכחתה על המערערים, והאחרונים לא עמדו בנטל זה. לטענת המערערים לפיה המנוח לא שהה באופן רצוף מחוץ לישראל, מציין ביהמ"ש כי החוק אינו דורש רציפות כזו ולכן יש לדחות טענה זו.
5. טענותיהם של המערערים לעניין הסכם הפיצויים שנחתם, אינן יכולות להתקבל. בית המשפט המחוזי קבע כי החתימה על הסכם זה לא זויפה והסתמך לשם כך, בין היתר, על עדותו של עורך הדין שאישר את חתימתו של איבראהים. אלו הם ממצאי מהימנות שאין מקום להתערב בהם. איבראהים קיבל כפיצוי על מכירת המקרקעין את תמורת מכירתם ועל כך לא נשמעה טענה מצד המערערים. יצוין כי כבר נפסק בעבר שגובה הפיצוי אינו שוויו של הנכס בעת התשלום כי אם גובה התמורה שהתקבלה בעד הנכס.